הכרעת דין בתיק ת"פ 26839-02-13

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אשום המיחס לו עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי.

הנאשם שימש מטפלו של קשיש, יליד 1929, בשם ד' (להלן: הקשיש). הקשיש סובל ממגוון בעיות רפואיות וכן משטיון (דמנציה) ועל כן הוא מרותק למיטה ונזקק לעזרת הזולת לצורך אכילה, עשיית צרכים, רחצה, התניידות ועוד.

על פי האשום, ביום 8.2.13 תקף הנאשם את הקשיש באלימות והכה אותו בפניו ובגופו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לקשיש חבלות שונות ובהן שטפי דם בעין שמאל ובצואר, דימום מהאף, נפיחות בשפה ועוד.

הנאשם כפר במיוחס לו. לטענתו הקשיש נפל מהמיטה בשנתו וכך נגרמו עיקר חבלותיו ויתר החבלות נגרמו על ידי אנשי צוות רפואי אשר טפלו בקשיש.

ראיות הצדדים:

מטעם המאשימה העידו שתי בנותיו של הקשיש ובנו, הרופא המשפטי ד"ר ריקרדו נחמן, אשר נתן חוות דעת בדבר המנגנונים אשר יכלו לגרום לחבלות. כן העידו שני שוטרים אשר גבו את אמרות הנאשם.

מטעם ההגנה העיד הנאשם והוגשו מספר מוצגים מתוך תיק החקירה.

הקשיש עצמו לא העיד - ואדרש לענין זה בהמשך.

י' , בתו של הקשיש:

על פי עדותה, הנאשם הועסק כמטפלו של אביה, הקשיש. במסגרת העסקת הנאשם נהגו בני המשפחה לתת לו מספר שעות חופשיות ביום שישי מדי שבוע. בבוקר יום הארוע, שחל בים שישי בשבוע, הגיעה העדה לביתו של הקשיש על מנת להחליף את הנאשם, ולאפשר לו לצאת לחופשתו. הנאשם חזר לדירה בסמוך לשעה 14:30, ואז י' עזבה את המקום. בסמוך לשעה 19:30 התקשר אליה הנאשם וביקש כי תתן לו סכום של 300 ש"ח, שבנו של הקשיש, מ', היה אמור לתת לו כדמי כיס. העדה השיבה לנאשם שמשה יתן לו את הכסף ביום ראשון, אבל אם הענין דחוף היא תביא לו את הכסף מיד. לדברי העדה, הנאשם אמר שמבחינתו משה יכול לתת לו את הכסף ביום ראשון, אך לדבריה נשמע כעוס.

לאחר אותה שיחה הגיעה העדה לדירתו של הקשיש בסמוך לשעה 21:00 ופתחה את הדלת במפתח שהיה ברשותה. על פי הודעתה של יפה במשטרה, נ/1, היא חזרה לדירה בשל תחושה לא נוחה שהיתה לה בעקבות שיחתה עם הנאשם. וכך תיארה בפני את אשר ראתה עם כניסתה לדירה:

"אז כשפתחתי את הדלת שמעתי את אבא צועק, י' ש' תעזרו לי, ולא ראיתי את ר' בסלון, אז חשבתי שהוא לא נמצא, אז נכנסתי לחדר ראיתי את אבא שלי כולו עם אף נפוח סימנים בעיניים של בוקסים, הפלטות (של השניים התותבות - י.מ.) שלו לא היו בפה, מלא דם בחיך, שטפי דם והוא עם בוקסים בעיניים ומלא דם בסוודר ובפה, ובאף ושני בוקסים בעיניים, והוא הנאשם היה ישן אחרי אבא שלי.  באותו מיטה אחרי אבא שלי..." (ע' 18-19 לפרוטוקול)

לדברי העדה, היא שאלה את אביה מה קרה והוא אמר לה "הרביץ לי" ושם ידיו על ראשו בתנועה של התגוננות.

העדה העירה את הנאשם ושאלה אותו מה קרה והנאשם השיב שהקשיש נפל. מהנאשם עלה ריח אלכוהול (נ/1, ע' 3, ש' 5 וכן נ/3, ע' 2), ועל פי התנהגותו נראה לעדה כי היה שיכור.

בחקירתה הנגדית של העדה עלה, כי כאשר מסרה את הודעתה נ/1 לא ציינה כי הקשיש אמר לה שהנאשם הרביץ לו, וכי ענין זה עלה רק במהלך עדותה בפני.

מ', בנו של הקשיש

העד מסר, כי שמע מאחותו, י', כי הקשיש נחבל ואמר לה להזמין אמבולנס על מנת לקחתו לבית חולים. העד פגש את הקשיש בבית החולים ושם, על פי עדותו:

"ת. ... אמרתי לאבא ''מה קרה'' והוא אמר ''המטפל לא הפסיק להרביץ לי כל הלילה''. הוא לא אמר את השם.